אחד הצעדים הגדולים ביותר עבור צלמים באשר הם, הוא המעבר מצילום במצב אוטומאטי, לצילום במצב ידני. צילום ידני הוא הדרך היחידה לקבל תוצאה קרובה ככל הניתן לזו שתדמיינו בראשכם. רוב המצלמות כיום יודעות לספק מענה מצוין לצילום אוטומטי ברוב מצבי התאורה הקיימים, אך הבחירה של המצלמה היא לא תמיד מה שיתאים לנו.
בועז סמוראי במאמר מרתק המסביר לכם מדוע כדאי לבחור את האופציה הידנית גם במצלמות הקומפקטיות ואיך להוציא מן המצלמה הקטנה שלכם את המקסימום.
בועז סמוראי
אחד הצעדים הגדולים ביותר עבור צלמים באשר הם, הוא המעבר מצילום במצב אוטומאטי, לצילום במצב ידני. צילום ידני הוא הדרך היחידה לקבל תוצאה קרובה ככל הניתן לזו שתדמיינו בראשכם. רוב המצלמות כיום יודעות לספק מענה מצויין לצילום אוטומאטי ברוב מצבי התאורה הקיימים, אך הבחירה של המצלמה היא לא תמיד מה שיתאים לנו. לפעמים נרצה להחשיך ו/או להבהיר חלק ניכר מהפריים והמצלמה, משוכללת ככל שתהיה, לא יכולה לנחש מה נעדיף, וזה הרגע לצלם במצב ידני. קצב ההתקדמות המטורף של עולם הצילום הדיגיטאלי הביא לכך שכיום כמעט כל מצלמה דיגיטאלית קומפקטית קטנה מאפשרת שליטה ידנית מלאה בכל פונקציות המצלמה, וצילום ידני, אשר היה שמור בעבר לבעלי מצלמות רפלקס מסובכות בלבד, הפך לנחלת הכלל. גם אם לא תבחרו להשתמש באופציה זו, הידע על פעולת המצלמה יוכל להביא לשיפור ניכר ביכולות הצילום שלכם ולפתור את רוב הבעיות המתעוררות בעת צילום תת ימי במצב אוטומאטי.
מנטה במלדיביים - צילום: בועז סמוראי
תמונת המנטה: תמונה זו צולמה במהלך צלילת לילה במאלדיביים. שתי מנטות שעברו באזור החלו בשחייה בפה פעור לאור זרקורי הספינה. הפלנקטון שנמשך לאורות הספינה סיפק למנטות ארוחת ערב דשנה, ואלה בתמורה סיפקו עבורנו מופע חלומי של ריקוד מנטות שנמשך שעות ארוכות אל תוך הלילה. אחרי מספר דקות בהן האדרנלין פינה את מקומו למחשבה הגיונית, הצלחתי להשתלט על עצמי ולצלם מתוך כוונה במצב ידני, כשאת בחירת המשתנים והסיבות לכך אפרט במאמר.
ראשית עלינו להבין את מה שנמצא מאחורי דרך פעולתה של המצלמה. כל המצלמות באשר הן, מאז המצאתן ועד ליום זה, הן בעצם קופסאות לרישום אור. המילה צילום באנגלית: Photography מורכבת משתי המילים הלטיניות: Photo – אור, graphy – רישום. רישום אור. כל שהמצלמה עושה הוא לרשום בתמונה את האור אליו היא נחשפת, על שלל צבעיו וצורותיו. רישום זה נעשה בעבר הלא רחוק על סרטי צילום – פילמים, אותם היינו שולחים לפיתוח במעבדת צילום, וכיום במצלמות הדיגיטאליות, רישום האור נעשה על גביי חיישן דיגיטאלי.
דולפינים משחקים בשעת הזריחה - צילום: בועז סמוראי
כמות האור אשר מגיעה אל חיישן המצלמה עוברת דרך פתח מיוחד במינו הדומה בצורתו לאישון העין שלנו ונקרא: צמצם - Aperture. אותו הצמצם כשמו כן הוא מסוגל להתכווץ ולהתרחב ולאפשר בכך ליותר או פחות אור לעבור דרכו, בהתאם לגודל או מפתח הצמצם שנבחר.פעולתו של הצמצם מזכירה את פעולתו של ברז מים: ככל שנפתח את הברז, כך זרם המים שיעבור דרכו יהיה חזק יותר. במצב החצי אוטומאטי – Aperture המסומן באות A, אנו יכולים להגדיר למצלמה את מפתח הצמצם אותו אנו מבקשים, והמצלמה תקבע בהתאמה את שאר המשתנים עבורינו בכדי שתתקבל חשיפה מתאימה – לא כהה ולא בהירה מדי. אחת ההשפעות שיש למפתח הצמצם על התמונה היא גודל האיזור שיישאר בפוקוס. איזור זה יכלול את כל מה שנמצא במרחק מסוים מחיישן המצלמה, וכל אשר נמצא קרוב או רחוק יותר ממנו, לא יישאר בפוקוס, וייצור איזור מטושטש בחלק מפריים התמונה.
לתופעה זו אנו קוראים עומק שדה – Depth of Field DOF. ככל שהצמצם יהיה פתוח יותר כך עומק השדה יהיה רדוד יותר וייצור את אותו הטשטוש, וככל שהצמצם יהיה סגור יותר, כך עומק השדה יהיה נרחב יותר וישמור על חדות בכל חלקי התמונה. אחת התכונות העיקריות למחירן הגבוה של עדשות מסוימות, או מצלמות קומפקטיות, הוא גודל מפתח הצמצם העיקרי האפשרי עם אותה המצלמה או עדשה. גודל מפתחי הצמצם נקבע על ידי סדרת עלעלים המסודרים בעיגול כך שהם חופפים זה את זה ומשאירים פתח עגול במרכזם, דרכו האור עובר. ככל שאותו הפתח יהיה גדול יותר, כך המספר אשר יופיע לצד האות f יהיה קטן יותר, לדוגמה f2.8 לעומת f22. עובדה זו מבלבלת מאד הרבה צלמים בראשית דרכם ובחלק מהמצלמות מופיע אייקון המתאר את הצמצם עצמו ועוזר להם להבין את השינוי המתרחש בו. גדלי הצמצם נעים בקפיצות מדרגה המפחיתות משמעותית את כמות האור החודרת דרכו, למשל: f1.8, f2.4, f2.8, f4.5, f5.6, f8.0, f11, f14 וכן הלאה.
אלמוג בצמצם סגור - צילום: בועז סמוראי אלמוג בצמצם פתוח - צילום: בועז סמוראי
המשתנה העיקרי השני הקובע את כמות האור אשר אליו החיישן ייחשף הוא: מהירות מפתח סגר המצלמה – Shutter Speed. חיישן המצלמה רגיש מאד לאור, אבק ולכלוך, ומוגן מאחורי סגר או תריס השומר עליו. ברגע הצילום בלבד, בהישמע אותו קליק נפלא, אותו התריס מתרומם ומאפשר לאור להיכנס דרכו ולהגיע אל חיישן המצלמה. משך אותו הרגע בו התריס ישאר פתוח יקבע את כמות האור אשר תגיע אל החיישן ותקבע את רמת החשיפה ואת בהירות התמונה. ההשפעה של מהירות הסגר על התמונה המתקבלת תקבע את רמת הקפאת התנועה שתתקבל בתמונה. עלינו להתאים את מהירות הסגר להתרחשות אותה אנו מבקשים להראות. מהירות סגר אטית ממהירות התנועה תיצור טשטוש בתמונה, ומהירות הגבוהה ממהירות האובייקט תיצור הקפאה.
במצב החצי אוטומאטי השני Shutter Speed המסומן באות S, אנו יכולים להגדיר למצלמה את מהירות הצילום אותה אנו מבקשים, והמצלמה תתאים עבורינו את שאר המשתנים בכדי שתתקבל חשיפה נכונה. עובדה זו עשויה לעזור לנו להתגבר על בעיה רצינית בצילום תת ימי אשר נגרמת עקב כמות האור הנמוכה הנמצאת במים, הדורשת מהירות סגר איטית בכדי להביא לחשיפה נכונה.
מהירות איטית זו קולטת את תנועות היד של הצלם ואת תנועות האובייקט והתמונות המתקבלות נראות מרוחות ומטושטשות. אם נגדיר למצלמה מהירות גבוהה מספיק בכדי להתגבר על התנועות האלה, נוכל להיפתר מבעיה זו. מהירות הסגר נמדדת בחלקיק השניה שבו התריס יישאר פתוח. לדוגמה, אם תריס המצלמה ישאר פתוח למשך חצי שניה, אז המספר שיופיע הוא 2 (המסמל את השבר 1/2), ואם התריס ישאר פתוח למשך מאית השניה אז המספר שיופיע הוא 100 (המסמל 1/100). המהירות הנמוכה ביותר המומלצת לצלמים המחזיקים את המצלמה ביד ולא על גבי חצובה המעוגנת ומונעת תנועה היא 60. במהירות נמוכה מזו ייקלטו תנועות היד הקלות ביותר והתמונה לא תהיה חדה. כריש עמלץ לבן - צילום:בועז סמוראי
משתנה נוסף המשפיע על רגישות החיישן לאור נקרא ISO. ככל שערך ה ISO יהיה גבוה יותר, כך החיישן יקלוט יותר אור מכמות האור אליו הוא נחשף. ערכי ה ISO נעים בין 80, 100, 200, 400, 800, 1000 עד לכ ISO 6400 במצלמות החדישות ביותר. ככל שערך ה ISO גבוה יותר, כך יתווסף לתמונה 'רעש סטאטי' אשר יבוא לידי ביטוי בגרעיניות מסויימת שתתווסף לתמונה. עלינו לקבוע מתי גרעיניות זו מפריעה לפריים ומתי לא.
מד האור: בכל מצלמה מודרנית קיים מד אור מובנה אשר עוזר לנו להתאים את מפתח הצמצם ומהירות הסגר לתנאי התאורה הקיימים, ועושה זאת עבורנו במצב האוטומאטי. מד האור יכול לבצע מדידת אור בשלושה אופנים שונים: נקודת מרכז הפריים, אזור מרכז הפריים, ושיטת המטריקס בה מד האור מתייחס לכלל הפריים. מד האור יציג עבורינו בגרף קטן המופיע בעינית או במסך המצלמה את כיוון החשיפה פלוס או במינוס. אם יש לנו חשיפת יתר – כמות אור גדולה מאד ופריים בהיר, מד האור יצביע לכיוון הפלוס +. אם יש לנו מצב של תת חשיפה – כמות אור נמוכה ופריים כהה, מד האור יצביע לכיוון המינוס -. כשנשנה את ערכי הצמצם ו/או מהירות הסגר גם מד האור ישתנה ויראה לנו מה רמת החשיפה שתתקבל אם נצלם באותם הערכים. חשוב מאד לכוון את המצלמה לאותו האיזור שבו אנו רוצים לצלם, אחרת מדידת האור תתבצע מאותו האיזור שאליו המצלמה מכוונת בכל רגע נתון. ספינה טרופה בשחור/לבן - צילום: בועז סמוראי
בשליטה ידנית נוכל לבחור לצלם פריים בהיר או כהה יותר מזה שמד האור של המצלמה ממליץ עליו, אך זו תהיה הבחירה שלנו, ואולי היא תייצר עבורינו את התוצאה בה החלק החשוב לנו ייחשף באופן המתאים לנו ביותר. כדאי לנו להחליט ראשית מה אנו מבקשים להדגיש באותו התצלום: תנועה או עומק שדה או טשטוש וכ"ו, לבחור את ערך הצמצם שייצר עבורנו את אותו האפקט, או את מהירות התריס שתייצר את אותה התנועה, ולהתאים להם את שאר הערכים תוך שאנו נעזרים במד האור של המצלמה. לאחר מספר נסיונות ולמידה מהם, נוכל להגיע במהרה אל התוצאה אותה תכננו ודמיינו בראשינו.
להלן מספר דוגמאות לחשיפות שונות בהן תיארתי את שלושת המשתנים בהן התמונה צולמה:
תמונת המנטה בשחור לבן צילום בתת חשיפה שצולם בתנאי תאורה קשים במיוחד, בתוך ענן של פלנקטון. בחרתי בפיקוס ידני, בצמצם פתוח במיוחד ובמהירות איטית ככל הניתן בכדי להצליח לקלוט את המנטה מבלי לחשוף את הלכלוך שמסביבה. Camera: Nikon D300. Lens: Tokina 10-17mm. ISO: 200. Shutter: 1/80, f6.3.
שחיינית במערת ה'אל פיט' בסנוטס, קנקון, מקסיקו בצילום זה בחרתי להראות את משחק קרני האור הדרמטי המתקבל במים. בחרתי בצמצם סגור יחסית בתמונה לתנאי התאורה, ובמהירות שתאפשר לי ולאשה המצולמת לנוע מבלי לחשוש למריחות בפריים. Camera: Nikon D800. Lens: Tokina 10-17mm. ISO: 200. Shutter: 1/160 f14.
כרישים בגני המלכה, קובה
בצילום זה בחרתי במהירות איטית יחסית בה תנועת סנפירי הכריש תבוא לידי ביטוי בטשטוש קל בפריים, תוך כדי התאמת שאר המשתפנים לתנאי התאורה. Camera: Canon EOS Rebel T2.1. Lens: Tokina 10-17. ISO: 200. Shutter: 1/60 f13.
עין של דג תנינון
תמונה זו צולמה כששמרתי על מפתח צמצם סגור ככל שהתאפשר לי בכדי לשמור על רוב חלקי העין הקרובה בפוקוס. ניתן לראות איך העין הרחוקה יותר יוצאת מגבולות עומק השדה והפיקוס. Camera: Nikon D300. Lens: 105mm. ISO: 200. Shutter: 1/125, f22.
מדוזה על רקע השמש
בצילום זה רציתי להביא לידי ביטוי את צללית המדוזה עם השמש והמים ברקע. לכן השתמשתי בפלאשים כתוספת תאורה קלה שלא תגבר על אור השמש האחורי.
Camera: Canon EOS Rebel T2.1. Lens: Tokina 10-17. ISO: 200. Shutter 1/160, f11.
סוסון ים על רקע כהה
צבעו הייחודי של הסוסון גרם לי לבחור במהירות סגר גבוהה כדי לצמצם כניסת אור טבעי וללכוד רק את אור הפלאש על סוסון הים.
Camera: Sony a6500 . Lens: 16-50mm. ISO: 200. Shutter: 1/160, f11..Housing: Fantasea + AOI Macro lens added
ספינה טרופה בשחור לבן
בכדי לקלוט את כלל הספינה בפריים בתנאי התאורה של אותו רגע התמקמתי באיזור הירכתיים שלה וכיוונתי את המצלמה לצילום בשחור לבן, באיזון לבן ידני ובמהירות תריס נמוכה יחסית בכדי לאפשר למספיק אור מכלל חלקי הספינה להיכנס לפריים.
Camera: Nikon D300. Lens: Tokina 10-17mm. ISO: 400. Shutter: 1/80, f13.
שושנת ים בסיבוב
בכדי לייצר את אפקט הסיבוב, בחרתי במהירות איטית יחסית וצלמתי את התמונה תוך כדי כך שאני מסובב את המצלמה.
Camera: Nikon D800. Lens: Tokina 10-17mm. ISO: 100. Shutter: 1/20, f18.
ספינה עוגנת בלב המנגרובים
בתמונה זו שצולמה בשילוב של תאורה טבעית ופלאש בחרתי בצמצם בינוני בכדי לשמור על חדות גם מעל וגם מתחת לפני המים, ובמהירות מהירה יחסית שבה הסצינה מתחת לפני המים, ואור השקיעה וצמח המנגרוב יודגשו היטב. בכדי לפצות על כך בחרתי ב ISO גבוה במיוחד.
Camera: Nikon D800. Lens: Tokina 10-17mm. ISO:800. Shutter: 1/200, f14