ההפלגה לאיי סוקורו - חלק 2

December 27, 2017

"טסנו והפלגנו עד לצד השני של העולם כדי לצלול מסביב לסלע בלב האוקיינוס... וזה היה שווה כל רגע!"

ככה בועז ועינת, זוג צוללים שהצטרפו לטיול תיארו את ההרגשה ובאמת הדרך לפה היתה לא קלה ולא קצרה. טסנו במשך יממה וחצי עד שהגענו לקאבו סאן לוקאס ומשם היתה לנו הפלגה של 36 שעות עד לאי הראשון באיי סוקורו.

 

יומן המסע שלי לאיי סוקורו - חלק 2

 רוקה פרטידה הוא אי סלעי קטן שפורץ אל גובה 50 מ' היישר מקרקעית האוקינוס, צילום:בועז סמוראי

 

21.12 'רוקה פרטידה' – סלע בלב האוקיינוס

 

בבוקר יום הצלילות השלישי התעוררנו לצד 'רוקה פרטידה' שהוא הקטן באיי סוקורו. למען האמת לכנות אותו אי זה הרבה מעבר למה שהוא. רוקה פרטידה הוא סלע גדול שעולה כ-50 מטרים מעל לפני הים. ובצלילה אחת אפשר להקיף את כולו. הסלע עולה בצורה מאד חדה מעומק של כ-200 מטרים שם הוא מתיישר מעט ואחר כך צונח לעומק של כ-3 ק"מ כך שהוא מהווה את הנקודה היחידה לבעלי חיים שמחפשים מסתור, מקום למנוחה, או מצע לאלמוגים לגדול עליו בכל הסביבה.

עקב כך רוקה פרטידה הוא נקודה שוקקת חיים ובכל שעה אפשר למצוא בו את כל בעלי החיים שיש לאיי סוקורו להציע, בנקודה מרוכזת אחת. בכדי לצלול באתר זה הים חייב להיות שקט ורגוע ובמהלך ימי הצלילה שלנו רק יום אחד התאים לתיאור ואיפשר לנו לחוות את רוקה פרטידה במלוא עצמתו.

'המרפסת' – אחד מהמקומות היחידים שמאפשר מנוחה לבעלי חיים שאינם שוחים, צילום: בועז סמוראי

 

מיד כשקפצנו למים הבחנו שבמקומות מסויימים בקיר סלע הבזלת השחור נוצרו כוכים קטנים אותם הצוללים מכנים 'מרפסות', ועל כל מרפסת שכזאת הצטופפו כרישי White tip לצד לובסטרים בצורה די מפתיעה ואפילו מעט מצחיקה. כשהקפנו את האי מצאנו את נקודת מפגש הזרמים שבה התאספו מאות ואולי אפילו אלפי דגי ג'ק פיש כסופים שנעו בתזמון מושלם יחד בלהקה אחת גדולה.

כשעברנו מתחת ללהקת הדגים הם התפזרו לצדדים מסביב לזרם הבועות שלנו והקיפו אותם במעגל סימטרי ומושלם. אבל כשהמשכנו לשחות דרכם, שם חיכתה לנו ההפתעה הגדולה הצורה של להקת כרישי פטיש ששחו במים הפתוחים, גם הם בתזמון מושלם בצורת השחיה המצחיקה שלהם שנראית כאילו הפטיש דופק מצד לצד  במסמרים בלתי נראים...

 להקת דגי ג'ק פיש שהתגודדה במעלה הזרם בסמוך ל'רוקה פרטידה', צילום: בועז סמוראי

 

לאחר מספר דקות של צפיה בלהקת דגי הג'ק פיש וכרישי הפטיש חזרנו אל הסלע לעומק רדוד ושם חיכו לנו שתי מנטות ענק, אחת שחורה לגמרי והשניה מעורבת בשחור ובלבן, ונשארנו איתן עד לנשימות האוויר האחרונות שבמיכל.

כשהגענו לפני המים הופתענו לראות שם ציפורים שיושבות על פני המים, מדוושות בעזרת רגליהן ומכניסות את ראשן לתוך המים כדי להציץ. אחת מהן ממש בחנה אותנו ועקבה אחרינו עד לפני המים שם הצלחתי לצלם אותה ממרחק סנטימטרים בודדים.

ציפור ים סקרנית הגיעה מהאי לבחון את היצורים המוזרים שצללו מתחתיה, צילום: בועז סמוראי

 

זאת היתה צלילה מדהימה וחזרנו על בערך אותו המסלול עוד 3 פעמים כשאת הצלילה האחרונה סיימנו ממש לפני החשיכה. בשעה זאת כל כרישי הריף שנמנמו להם ב'מרפסות' של הסלע יצאו לחפש טרף והסתובבו חסרי מנוחה כשהם סורקים כל נקיק ומערה קטנה שיש בסלע הענקי ומדי פעם מסתערים על דג שנראה להם מתאים. כשבוחנים מקרוב את מקומות המסתור הקטנים שבאבני הבזלת ניתן למצוא מגוון נרחב של בעלי חיים.

 הספינה בלה אמי נאוטילוס עוגנת לצד 'רוקה פרטידה', סוקורו, צילום: בועז סמוראי

 

בסוף הצלילה קיבלנו תחזית של מזג אוויר קשה והפלגנו חזרה לאי סן בנדיקטו למצוא שם מפרץ מוגן מהרוחות החזקות שנשבו ביומיים הבאים.

את היום ה 22.12 בילינו שוב באתר הבוילר האהוב עלינו יחד עם להקת הדולפינים המקומית והמנטות ששחו מסביב. הפתעה חביבה נוספת היתה להקה של כרישי פטיש שחיכתה לנו בסמוך ל'בוילר' בעומק של כ-40 מטרים ואפשרה לי להתקרב אליהם ממש ולשחות יחד איתם לכמה רגעים קסומים.

 

להקת כרישי פטיש שאפשרה להתקרב אליהם, צילום: בועז סמוראי

 

אחר הצהריים לפני הצלילה האחרונה לאותו היום לקחנו את הסירות הקטנות ויצאנו להפלגה מסביב ל3 האחיות: סלעי הענק שניצבים מחוץ למים לצד העבר המערבי של האי סן בנדיקטו וצפינו בחופים עם החול השחור שמלאים בקיני ציפורים בלבד. מלבד לשכבת עשב ירקרק אין על האי שום צמח או עץ, ואין בעלי חיים מאז התפרצות הר הגעש האחרונה שקרתה בשנת 1956. בעקבותיה פרץ הר געש חדש אל מעל לפני הים והוא מהווה סכנה ממשית גם בתקופה זו, לכן אסור לשהות על האי עצמו וצפינו בחופיו מסירות הצלילה שלנו.

 בנקיקי הסלעים ניתן למצוא מגוון נרחב של בעלי חיים, צילום: בועז סמוראי

 

אני ורפי, חבר לקבוצה ניצלנו את ההזדמנות וליווינו את הסירות בחתירה על גלשני סאפ בגלים הגדולים שהיו באותו היום. זה היה מחזה מדהים לעמוד על גלשן קטן אל מול צוקי סלע הבזלת השחורים ולצפות בגלים ובקצף הלבן שמתרסקים עליהן וחוצבים בהם שנים רבות. צבע המים במקומות הרדודים היה תכלת נקי ובעומק כחול כהה, משום שאין בכלל חול לבן אלא רק סלע שחור, מה שנותן למים גבן כחול מדהים!

בועז סמוראי חותר על סאפ מסביב לסלעי 3 האחיות באי סן בנדיקטו, צילום: קפטן גורדון

 

בערב צי'ווה השף הכין לנו סטייקים מובחרים על גריל (ו'סטייק' חציל לצמחונים שביננו) ועברנו שיעור על המנטות בו למדנו להבדיל בין סוגי המנטות השונים, זיהינו חלק מהמנטות שזוהו בסוקורו בשנים האחרונות והחלפנו רשמים ותמונות מיום הצלילות שהיה.

חופי הלבה השחורים, מקושטים בקצף הגלים הלבן, וצבע המים הכחולים מייצרים תמונה דרמטית ביותר. צילום: בועז סמוראי

 

ביום האחרון למסע בתאריך ה 23.12 הפלגנו לפנות בוקר אל האי סוקורו, האי הגדול בקבוצת האיים שם צללנו לצד לשון לבה ארוכה שנמשכה בחלקה מעל לפני המים ובחלקה השני מתחת להם כשהיא  מחלקת את המפרץ העצום לשני צדדים ומספקת בכל יום נתון הגנה מהזרמים החזקים. האתר נקרא קאבו פירס והוא מאפשר מקומות מסתור לדגים נקאים וכרישי ריף ומשמש נקודת מפגש ללהקת הדולפינים הכי חברותית באיי סוקורו.

באתר זה UNESCO הציבו לוח מתכת ענקי מתחת לפני המים ביום בו הכירו באיי סוקורו כאתר אונסקו עולמי. מיותר לומר שבצדק מוחלט.

 

לוח המתכת הענק של UNESCO באתר קאבו פירס, סוקורו, צילום: בועז סמוראי

 

בשתי הצלילות הראשונות הדולפינים לא עצרו לידנו אלא רק חלפו במהירות, אך בצלילה השלישית הם ממש עשו לנו הצגה והסתובבו בין הצוללים הנרגשים כשהם מתקתקים, מצפצפים ואפילו עולים מעלה קופצים מחוץ למים וחוזרים אלינו.

להקת הדולפינים הידידותית ביותר באי סוקורו, צילום: בועז סמוראי

 

זאת היתה הפרידה הכי כיפית מהצלילות בסוקורו, אבל נשארה לנו עוד חוויה אחת אחרונה והיא שנירקול לילה עם כרישי סילקי - ?!

שנירקול הלילה מתבצע לצד הספינה שאורותיה מושכים אליה דגים רבים ובעקבותיהם גם טורפים גדולים כמו דגי ג'ק פיש, דולפינים, וכרישי סילקי. זאת היתה חוויה מרגשת ומפחידה לשחות במרחק של סנטימטרים ספורים מלהקת הכרישים שחלקם היו ארוכים יותר מאיתנו, כולל הסנפירים שלבשנו!

באחד מהרגעים אחד מהכרישים פשוט התנגש במצלמה שלי! לפחות הספקתי לצלם זאת.

 

כריש סילקי בודק מקרוב את ציוד הצילום שלי, צילום: בועז סמוראי

 

לאחר כחצי שעה בחברתם הבנתי שאני האחרון שנשאר במים ונפרדתי מהם בלב כבד...

מיד כשעליתי לסיפון הצוות החל בהכנות לקראת ההפלגה הארוכה בחזרה אל קאבו סן לוקאס שארכה יממה וחצי רצופה של הפלגה נעימה שאשפרה לנו לעכל ולהפנים את החוויות שעברנו בשבוע האחרון.

במהלך ההפלגה ניצלנו את הזמן כדי להחליף צילומים ורשמים, ולמזלנו שוב הגיע לוויתן גדול ללוות אותנו בדרכינו!

 לוויתן בהיר ענק שליווה אותנו במהלך ההפלגה הארוכה, צילום: בועז סמוראי

 

בתום ההפלגה נפרדנו כל אחד לדרכו ואני יצאתי יחד עם רוב הקבוצה בחזרה לארץ בטיסות הארוכות שיימשכו יומיים, אבל יתנו לי זמן מספיק לכתוב את הפוסט הזה...

ואין כמו לחזור הביתה אחרי טיול ארוך ומלא בהרפתקאות וסיפורים שימלאו הרבה ערבי סיפור לריף ומילי!

 אין כמו בבית!

 

תודה ענקית לכל חברי הקבוצה: בועז ועינת פרנץ, שגית וצבי גלי, ערן ברזני, רותי ורפי כפיר, שריאל שוורץ, עמית וישראל גרינבגר, עירית פורת, מיכה האס ואריה גנזמן! הזכרונות שעברתי אתכם ישארו איתי לתמיד!

הטיול אורגן ונוהל על ידי חברת וויילדדייב בה אני מדריך טיולים מדי חודש ליעדים רבים ומגוונים ברחבי העולם. הטיול הבא בהדרכתי יצא לאיי סוקורו בעוד כשנה ויתוזמן לנדידת הלוויתנים שחולפים באזור סוקורו וקאבו סן לוקאס. אשמח לענות לשאלות לכל מי שמעוניין להצטרף!

תמונה קבוצתית, צוות הספינה והאורחים המדהימים שצללנו בחברתם השבוע!

 

 עמית גרינברג נפרד לשלום מאיי סוקורו בשקיעה האחרונה שלנו למסע זה, צילום: בועז סמוראי

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

סדנת צילום בדרום מצריים

June 10, 2018

1/10
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive