יומן מסע - לה פז - מקסיקו

December 17, 2017

לה פז
לה פז היא עיירת חוף קטנה בים קורטז שממוקמת בקצה הדרומי של רצועת באחה מקסיקו.
הייחוד של לה פז הוא בעלי החיים הימיים שאפשר לראות ולפגוש מתחת למים באזור זה שמספק הגנה מהאוקיינוס השקט.
ההפלגה לסוקורו יוצאת מהעיר קאבו סן לוקאס הסמוכה אז החלטנו לנצל את הימצאותנו באזור ולהינות ממספר ימי צלילה ושנירקול בלה פז.
‌זאת היתה החלטה מעולה והימים שהעברנו פה נתנו לנו זיכרונות שיישארו איתנו לעולמים!

 האי לוס אילוטס בו נמצאת מושבת אריות הים הגדולה באזור. צילום: בועז סמוראי

 

אחרי שהתמקמנו במלון לה קונצ'ה (הקונכיה) ירדנו אל חוף הים להדליק נרות חנוכה. אין לנו חנוכיה אז אלתרנו אחת מהחול שבחוף הים :)

 חנוכיית חוף מקסיקנית, צילום: בועז סמוראי

 

ביום הצלילות הראשון יצאנו לאיים לוס אילוטס שבהם יש את מושבת אריות הים הגדולה ביותר באזור. שם צללנו ושחינו בחברת היצורים המתוקים האלה שכאילו רק חיכו שנגיע כדי לשחק ולהשתובב איתנו. 
‌הם פשוט לא הפסיקו לשתולל איתנו! חלק מהם נשכו בעדינות את הסנפירים שלנו, את רצועות הציוד ואפילו את האצבעות! 
‌אין מה לפחד מהם, הם מאד עדינים וכל עוד אתה לא חודר לטריטוריה שלהם או מתערב במשחקים ובריבים שלהם אחד עם השני, אז הם לא יהפכו לאגרסיבי, ומבט אחד על השיניים שלהם הבהיר לנו שלא כדאי שהם יהפכו לכאלה...

 
‌זה היה מדהים לראות איך הם שוחים ומשתוללים להם במים בהידרודינמיות מושלמת. יצאנו מהמים בהיי מטורף וצחקנו כל כך ממה שקרה שם במים... היה קטע שבו אחד מאריות הים גנב שנורקל מקבוצה ששנירקלו לידנו ובא אלינו איתו כשהו מנסה לתפוס אותו בפה כמו בן אדם... זה היה ממש מצחיק לראות אותו עולה אל פני המים ומנסה לנשום עם השנורקל ואז זורק אותו ושוב תופס אותו ומשתולל ביננו.
‌זה גם פשוט מדהים להסתכל ליצור בעיניים ולראות שיש שם הרבה מאד תבונה ואפילו רגש והזכיר לי את הכלב שלי כשהיה גור ואהב לשחק בהכל ולנשוך בעדינות כל מה שעובר לידו.

רוב אריות הים שבאו לשחק איתנו היו גורים בוגרים. את הגורים הקטנים ראינו בחברת האימהות שלהם, אחת אפילו הניקה אותו על החוף בסלעים לידנו.

מדי פעם הגיעה זכר גדול להזהיר אותנו שאנחנו קרובים מדי לטריטוריה שלו על ידי נשיפת בועות מהאף ומעין נהמות שנשמעו מאד חזק מתחת לפני המים.

 

האי עצמו הוא מושבת עופות מאד פעילה וגם ריחנית... 

ריח ה'גואנו' שזאת מילה יפה לחרא של ציפורים מתפזר לו באוויר יחד עם צווחות הציפורים שמחפשות דגים שמתקרבים אל פני המים. אפשר למצוא פה שחפים, פריגטים, קורמורנים, שקנאים ועוד.

 

נחמד לראות איך הציפורים ואריות הים מסתדרים בינהם ומשתזפים להם יחד על הסלעים באין מפריע.

האי כולו מכוסה בגואנו והמראה מלווה בצעקות הציפורים וכמובן בריח הגואנו... צילום: בועז סמוראי 

 

 להסתכל להם בעיניים ולראות שם תבונה! צילום: בועז סמוראי


‌למחרת ניצלנו יום שמש בלי רוח ויצאנו לחיפוש לוויתן. מפרץ לה פז וזרימת המים הייוחדית שבו גורמים להרבה פלנקטון להתרכז בסמוך לחוף מה שמושך לאזור הרבה מאד דגה ובעיקר בעלי חיים אוכלי פלנקטון. במקום יש תוכנית פיקוח מאד הדוקה בה כל סירה יוצאת עם משדר מערב כך ניתן לוודא שיש מרחק סביר בין סירה לסירה ושמשך הזמן שהסירה נמצאת התוך אזור השמורה הוא קצר וממוקד.

 פני הים השקטים איפשרו לנו לאתר בקלות את כרישי הלוויתן ולצפות בהם ניזונים מהפלנקטון. צילום: בועז סמוראי

 

לכל קבוצה מצטרף מדריך לוויתנים שמוודא שלא יציקו לכרישי הלוויתן וסירות פקחים מסיירות באזור למנוע מדייגים וסירות אחרות להגיע לשם. ובאמת בניגוד למקומות אחרים, כרישי הלוויתן שראינו פה היו ללא צלקות וחתכים בסנפירי הגב שלהם כמו שראיתי בהרבה מקומות אחרים.  

הים היה חלק במיוחד והיינו הסירה הראשונה והיחידה באזור ככה שמהר מאד מצאנו מקבץ ענק של כרישי לוויתן שנמשך לענני הפלנקטון שהתרכזו במפרץ ושחינו איתם כשעה. הכי טוב זה לחכות שכריש ייכנס למצב 'בקבוק' בו הוא נעמד בניצב אל פני המים ושואב מים לפיו מבלי לשחות. כל כריש כזה אוכל מעל לעשר קילוגרם של פלנקטון ביום! מדהים לראות איך הדג הכי גדול בים ניזון מבעל החיים הכי קטן בים...

אירית חברת הקבוצה שלנו שחתה כל הזמן עם חיוך ענק מרוח לה על הפנים ואפשר היה לראות אותו אפילו דרך המסיכה. היא ביקשה את התמונה שלה עם כריש הלוויתן כדי להראות לנכד בן ה-6 שלה שמשוגע על המים ועל חיות הים. היא דאגה להמחיש לו את גודלו של כריש הלוויתן:

 סבתא עירית ממחישה את גודלו של אחד מכרישי הלוויתן, צילום: בועז סמוראי

‌הכריש הקטן ביותר שראינו היה בגודל של מטר וחצי בערך! תינוק ממש! והכי גדול היה באורך של מעל לעשרה מטרים ולא הצלחתי להכניס את כולו לתוך התמונה...

 חלק מכרישי הלוויתן מגיעים לאורך של מעל לעשרה מטרים! צילום: בועז סמוראי

 

ביום הצלילות האחרון יצאנו אל ריף אל באחו כדי לראות קצת דגה ואלמוגים מקומיים. היום היה בהיר ויפה אבל נתקלנו בזרם מאד חזק שהקשה על תנאי הצלילה מאד. הריף עצמו היה נחמד אבל לא יותר מכך ולמרות שתכננו יציאה אל הכחול כדי לנסות לפגוש בבעלי חיים גדולים לא עשינו זאת בגלל הזרם החזק.

 ריף האלמוגים באל באחו, צילום: בועז סמוראי

 דג גובי מציץ מתוך כוך קטן בסלע באתר אל באחו, צילום: בועז סמוראי

החלטנו לקנח את יום הצלילות בצלילה נוספת ואחרונה במושבת כלבי הים וזאת היתה צלילה מצחיקה מאד שבה כלבי הים התבייתו להם על כל אחד מאיתנו ו'הציקו' / שיחקו איתו מעל לשעה! אחד מהם לא הפסיק למשוך לי את הריצרץ של החליפה ולנשוך לי את השנורקל...

 "עזוב לי את החליפה! גם ככה קר לי..." סלפי עם החבר החדש...

 

עכשיו הציוד תלוי לייבוש ואנחנו יוצאים לעיר לבילוי!

מחר בבוקר נחזור אל קאבו סן לוקאס לפגוש את שאר חברי הקבוצה ולהתחיל בהפלגה אל איי סוקורו - חלום שמתגשם!

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

סדנת צילום בדרום מצריים

June 10, 2018

1/10
Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive
Please reload

Search By Tags